אריה בירנבוים 

בס”ד

אריה בירנבוים 

נולד: ט”ז אב תרע”ח – 25.7.1918

נפטר: ב’ תשרי תשס”ו – 5.10.2005

אריה נולד באוזד שבהונגריה להוריו צבי (הרש) ואסתר.

במשפחה היו ארבע בנות ושלושה בנים. הוא למד בבי”ס יהודי עד כתה ו’ ואחר כך למד בישיבות. המצב הכלכלי של הוריו אפשר לו ללמוד עד גיל 18. אז חזר הביתה ועבד בחנות הבגדים של המשפחה.

מנת הסבל של אריה החלה ב 1942 עם גיוסו לצבא ההונגרי כעובד כפייה באוקראינה. תפקידו היה לטפל בסוסים חולים. הוא עבר השפלות ורעב.

בשנת 1943 שוחרר עם אחרוני החיילים. כשחזר הביתה היתה השמחה גדולה כי משפחתו חשבה שאינו בין החיים. אריה סיפר כשדמעות בעיניו איך בהיכנסו הביתה אמו הנכה שלפה מכיסה את הגלויות הספורות שהגיעו ממנו ושאותם שמרה מכל משמר. 

עם פלישת הגרמנים להונגריה בשנת 1944 גויס שוב ע”י ההונגרים. במקביל החלו המשלוחים ההמוניים של יהודי הונגריה להשמדה. ההורים, אחיו הצעיר ושתי אחיותיו הנשואות עם בני משפחתן נשלחו לאושוויץ אל מותם. הוא נשאר עם שתי אחיות ואח וחש אחריות כבדה כלפיהם.

אריה נשלח למחנה עבודה בבוכנוולד. כשהופצץ המחנה נסוגו הגרמנים כשהם מעבירים את כל האסירים ברכבות המוות. הם קיבלו מעט אוכל ומים מדי כמה ימים. הרעב הקור והצפיפות גרמו למות רבים מהם. כשהגיעו לטרזינשטט היו הניצולים באפיסת כוחות. במחנה שהיה “מחנה לדוגמא” היה בית-חולים ואריה אושפז בו עד שהתאושש.

בשנת 1945 כשהרוסים שיחררו את המחנה חזר אריה לביתו ופגש את שתי אחיותיו ואחיו.

אחר מאמצים הצליח לעלות ארצה בעליה ב’ בספינת המעפילים “כנסת ישראל”. הספינה התגלתה ע”י הבריטים. לאחר מאבק נשלחו המעפילים לקפריסין ושהו שם במשך שנה. עם שחרורו מקפריסין שמע אריה שמגדה, אותה הכיר בהונגריה, שרדה ועלתה ארצה. הם נפגשו והתחתנו בפברואר 1951.

אריה עבד ארבע שנים כטבח צבאי בצריפין. ב 1953 הגיעה המשפחה למשואות יצחק והתאקלמה מיד. גם כאן עבד אריה במטבח. היה חרוץ ומסור. הגיע מוקדם בבוקר וסיים עבודתו בערב. היה אהוד על הצעירים שסובבו אותו. 

אריה עבד גם שנים רבות במדגרה.

הוא יזכר כאיש נעים מלא חום והומור נפלא. השרה אוירה טובה. בפיו היו תמיד סיפורים משעשעים ובדיחות. זכורים במיוחד ימי הפורים בהם עלה לבמה והצחיק את החברים.

אריה היה מוסיקלי. אהב לשמוע חזנות ובביתו נשמעו מדי שבת זמירות ומנגינות שהביא מהבית והנחיל לילדיו.

הקפיד להגיע לתפילות בזמן. הצטרף לשיעורי תורה ול”כולל” בימי שישי. הגיע בקביעות למועדון הותיקים.

בשנותיו האחרונות סבל מבעיות בריאות, אך לא איבד את ההומור והמזג הנעים עד רגעיו האחרונים.

הלך לעולמו בבוקר היום השני של ראש השנה.

השאיר אחריו את אשתו מגדה ואת ילדיו גנדי, צביקה ושייקה ונכדים.

ת.נ.צ.ב.ה.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן