חיים מרדכי (מרדוק) עמית

בס”ד

חיים מרדכי (מרדוק) עמית

נולד: י”ב מנחם-אב תרע”ט – 8.8.1919

נפטר: כ”ג ניסן תשע”א – 27.4.2011

חיים מרדכי בן לוי ורבקה ארנפרוינד, נולד בברלין בגרמניה למשפחה שהיגרה מפולין לפני מלה”ע הראשונה.

אביו היה בשבי הרוסי כמעט כל המלחמה, כשחזר נולד מרדוק. היה לו אח בוגר ממנו בשם יעקב. מרדוק היה כבן שש כשנפטר אביו והאם נשאה לבדה בנטל הפרנסה ודאגה לחינוך הילדים ולהשכלתם.

המשפחה הייתה דתית וציונית מאד ובבית שררה אוירה חמה.

מרדוק למד בבי”ס יהודי-ציוני במשך שמונה שנים. בגיל שמונה נכנס לתנועת הנוער הציונית הכללית “קדימה” ואח”כ עבר לתנועת “ברית הנוער” של המזרחי.

מרדוק יצא להכשרה באמסטרדם שבהולנד ושם למד את מקצוע הצבעות.

הוא חזר לגרמניה ב-1935 ויצא במסגרת עליית הנוער מטריאסט והגיע ארצה באותה שנה.

הוא הצטרף לקבוצת רודגס ובשנת 1937 הצטרף לקבוצת אריה שהקימה את קיבוץ שדה אליהו. שם התגורר כעשר שנים.

כל העת המשיך להעשיר ולהעמיק את לימודי היהדות שלו בעיקר בגמרא. 

ב 1944 מרדוק יצא ללימודי יהדות בסמינר למורים של הרב שמשון רוזנטל בירושלים ושם פגש את חיה. הם התחתנו בשדה אליהו ב 1945. אסתר בכורתם נולדה בקיבוץ. לאחר כשנה וחצי עזבו את הקיבוץ ועברו לכפר חסידים, שם נולדה רבקה (איקה) בתם. לפרנסתו עבד בצבעות בחיפה. משם עבר לכפר הרא”ה כדי לשמש מדריך נוער.

כשפרצה מלחמת השחרור חש חובה להתגייס. הוא נלחם בפלוגה הדתית בגולני והשתתף בקרבות רבים.

ב 1949 השתחרר מהשירות הצבאי והצטרף לחיה ושתי בנותיו ששהו בתל עריש עם נשות משואות יצחק. היה בין הראשונים שעלו למשואות המתחדשת באזור סאופיר.

מרדוק וחיה הרגישו טוב במשק מהרגע הראשון. פה נולדו ילדיהם יענקלה, רחל ויונתן. מרדוק ניהל את ענף המספוא וההשקייה.

בשנת 1958 חלה בסיבוך מעיים חמור שבעקבותיו נוסף לו שמו חיים והוא עבר הסבה מקצועית למקצוע ההוראה אותו אהב מאד והתמיד בו 27 שנים.

מרדוק השלים את השכלתו שנקטעה בצעירותו, סיים בגרות בלמידה עצמית, עבר את בחינות ההוראה ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים לשון ותלמוד לתואר ראשון ושני וכל זה תוך כדי עבודה שוטפת בהוראה. 

הוא לימד בבי”ס “שפיר” חקלאות ואח”כ לשון, הבעה ותלמוד. הוא הצליח להגיע גם לבני נוער מתקשים במיוחד. העמיד תלמידים הרבה שאהבו אותו בצורה יוצאת דופן. כשפרש מההוראה בגיל 65 נכנס לעבוד באופן חלקי במדגרה.

מרדוק למד כל חייו. הוא הקפיד על לימוד דף יומי בחברותא עם חברו שמואל שפירא כמעט עד יום מותו. הוא לימד וסייע לתלמידים מתקשים בלשון, בדקדוק ותנ”ך, והכינם לבחינת הבגרות.

מרדוק שימש גם כמדריך נוער לחברת הילדים במשואות וכן לימד פרשת שבוע, בתחילה על פי גיליונות של נחמה ליבוביץ ואחר כך בשיעורים שהכין בעצמו. הוא העביר גם שיעור תנ”ך שבועי והתמיד בו עד ימיו האחרונים.

אהבתו לעבודת האדמה באה לידי ביטוי בגינתם היפה אותה טיפח יחד עם חיה.

מרדוק דגל בהשקפה של נפש בריאה בגוף בריא ולכן הקפיד להתעמל יום יום בשיטת חיה שטראוס, וכן לשחות בבריכה ולצאת להליכות בוקר.

מרדוק מילא תפקידים ציבוריים רבים. שימש כמרכז משק, כמזכיר פנים, כיהן בוועדת חברים, תרבות חינוך ובמערכת העלון. הוא הכין דרשות לבני המצווה והיה מנושאי ההספדים במשק. 

מרדוק היה נעים הליכות, מסביר פנים וחייכן והתבלט בהכרת הטוב. הוא נהג לצטט את הפסוק: “כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות”. פסוק המתאים לגורלו אחרי שאמו ואחיו נספו בשואה והוא נותר יחידי ממשפחתו ובכל זאת זיכה אותו ה’ במשפחה ענפה ומלוכדת.

נפטר בגיל 92 והותיר אחריו את אשתו חיה, ילדים, נכדים ונינים.

ת.נ.צ.ב.ה.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן