פנחס להב (שפיץ)   

בס”ד

פנחס להב (שפיץ)   

נולד: א’ אייר תרפ”ט – 11.5.1929

נפטר: כ”ז תמוז תשע”ד – 25.7.2014                                         

פנחס היה הצעיר בין שני אחים. אביו היה סגן ראש הקהילה היהודית בבודפשט שבהונגריה. המשפחה הייתה אמידה מאוד ובבעלותה בניין של ארבע קומות ובו כ- 40 דירות להשכרה, דירתם בעלת שישה חדרים, בית כנסת ובית אבות קטן שבנה אביו נתרמו לקהילה. בקומת הקרקע היו להם שתי חנויות האחת הושכרה ובשניה הפעילו ההורים חנות יוקרתית של בדים שהעסיקה 12 עובדים, רובם יהודים. בגיל 10 התייתם אבא מאביו ואמו המשיכה לנהל את החנות.                           

לאחר בי”ס יסודי, למד ב”תורת אמת” של הקהילה ששילבה לימודי קודש ולימודים כלליים, אך מלחמת העולם השניה קטעה את לימודיו. עם כניסת הגרמנים להונגריה בסביבות 1942, עדיין לא חשו בכך יהודי בודפסט אך מידי פעם הגיעו אליהם מכרים מהכפרים שמצאו מסתור בביתם. בשנת 1944 ביתם סומן ביתם ולכל חדר הוכנסה משפחה והצפיפות הייתה נוראית. 

מאוחר יותר עברו פנחס ואמו עם עוד קרובים לגטו. בשלב מסוים גוייס עם הנערים לגדודי נוער שם למדו כיבוי שרפות ועזרה ראשונה. בגטו עסק כמו שאר הנערים בחיפוש מזון, עזרה לנזקקים וקבורת המתים. 

אחיו הגדול גוייס לגדודי עבודה יהודיים שהועסקו ע”י ההונגרים בכל העבודות הקשות. עם כניסת הגרמנים לעיר נעלמו עקבותיו ולמרות הקשרים שהיו למשפחה עם פרנסי העיר לא הצליחו לאתרו. בדיעבד, נודע מ”יד ושם” שהוא נרצח בטריזנשטאט. 

פנחס הצליח לחמוק מכמה משלוחים והיה בגטו עד סוף המלחמה. אחרי שעבר הכשרה בגרמניה, עלה לארץ עם גרעין “אחדות” של בני עקיבא בעליה בלתי לגאלית באוניית “לטרון”, בהגיעם לחיפה התגלו ע”י הבריטים, ונשלחו לקפריסין למשך תשעה חודשים. כשזכה לחזור לארץ והוא כבן 17, הגיע עם הקבוצה ל”מקווה ישראל” ללימודים. שם פגש את מרים, שלימים הפכה לאשתו.

עם קום המדינה, גויס לצה”ל, עבר אימונים בכפר יונה ונשלח לחזק את בארות יצחק שמול עזה שסבלה מאבדות קשות. פנחס ומרים נישאו בנובמבר 1949 בבארות יצחק. הם נשלחו ע”י “הקיבוץ הדתי” להקים את ניר עציון שלמרגלות הכרמל ביחד עם אלמנות וחברי כפר עציון ששרדו.

ב-1952 עברו למשואות יצחק, שהיה כבר משק שיתופי עם לינה משפחתית.

בתחילת דרכו במשק ניהל את גידולי הפלחה והיה אחראי על אדמות נחושה באזור בית ג’וברין שהיה סמוך לגבול. האיזור היה פרוץ ורוחש פעילות חבלנית עויינת.                       

בהמשך התקדם והשתלם בנושא גידולי שדה וייעול במדרשת “רופין”. הוא ניהל את ענף הכותנה מספר שנים. בשנות השבעים היה “מרכז קניות”. היה קונה לחברים ולענפי המשק מכשירים ומוצרים שונים. 

בהמשך הקים וניהל את המפעל הראשון של משואות “מיחל”- מפעל למכשירים חשמליים של חברת “רובנטה”.

עם הקמת “גוש קטיף”, פנחס שימש כגיזבר הישוב כמה שנים ועזר רבות לחיזוק המקום. 

הוא ניחן ביכולת הקשבה וכתיבה בו-זמנית, ובמשך שנים היה רשם פרוטוקול האסיפות הרשמי של המשק.            

בשנים האחרונות עבר לעבודה משרדית במזכירות וניהל את קופת הבית של המשק. סיים עבודתו בגיל 75 עקב הכנסת כספומט למשק.                     

הוא היה רגיש מאוד וכל תוכנית “חיים שכאלה” או מצעד צבאי, העלו דמעות בעיניו. בין תחביביו היו איסוף בולים והיה לו אוסף מרשים שטיפח כל השנים, וצילום בטיולים ואירועים. 

פנחס היה ציוני בכל רמ”ח איבריו, פטריוט מקומי ולאומי, אהב טיולים ואהב את הצבא. שירת כנהג תובלה במילואים עד גיל שישים ובמלחמת יום כיפור גוייס למספר חודשים. למרות ששוחרר המשיך להתנדב פעמיים בשבוע במסגרת הג”א באיזור לכיש במשך שנים רבות. 

כשמרים חלתה, טיפל בה פנחס במסירות ואהבה גדולה. מרים נפטרה ביום שישי בשעת בוקר. 

פנחס נפטר משברון לב בדיוק שלושה שבועות אחריה, באותו היום ובאותה השעה.

פנחס הותיר אחריו משפחה מבורכת, את ילדיו חיים, מיכל ולאה, נכדים ונינים. 

ת.נ.צ.ב.ה.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן